כללי

החברים של אנג'לי

שמחות לארח את עומר לוי בפינת החברים של אנג'לי. עומר (בן 39) מתגורר בתל אביב נשוי לתמר ואבא של יוני ולני

מורה לפילאטיס בדגש על פילאטיס טיפולי ומזה שנתיים חלק מצוות ההוראה למדריכי פילאטיס של בית הספר למקצועות הספורט וחלק מצוות ההוראה בסטודיו לפילאטיס של הגר ורחלי (בן סרוק 10, תל אביב ורחוב הזית,  חרוצים )

כילד שגדל במושב מצאתי את עצמי בימי הקיץ מבלה שעות רבות בבריכת השחייה שבמושב, מהר מאוד הורי זיהו את הפוטנציאל ומשם הדרך לקבוצה תחרותית הייתה קצרה.

את רוב שנות נעורי ביליתי בבריכה עד שאחרי עשור העומס הפיזי גרם לתחושת מיצוי וחיפוש אחר האתגר הפיזי הבא.

לאחר לימודי תואר הראשון במנהל עסקים מצאתי את עצמי עובד בחברה גדולה בתחום הסלולרי, העבודה הייתה בתוך סביבה לחוצה ויעדים מאתגרים ולוותה בלחצים רבים.

באותה התקופה גיליתי את עולם הפילאטיס, ההתחברות וההתאהבות הייתה מהירה, הצורך להקשיב ולהבין את ההנחיות ולבצע את התרגילים על הצד הטוב ביותר הביאו אותי להתנתק מכל רעשי הרקע שבחוץ ומכל הסטרס שלווה מהעבודה.

עם הזמן תדירות התרגולים גדלה והדבר הביא אתו תחושה טובה יותר פיזית ונפשית, בכל סוף שיעור הייתה תחושה של שלווה ורוגע.

מכאן הדרך להסבה מקצועית כבר הייתה מהירה ומיוחדת- לא פשוט להיות מורה גבר בעולם של ספורט נשי.

עזבתי את העבודה המשרדית, פשטתי את המכנס המחויט והעניבה ועברתי לביגוד ספורטיבי שהרגיש נוח ונכון לי הרבה יותר.

התחלתי את לימודי הפילאטיס בשיטת stott pilates במסגרת בית הספר לפילאטיס של דניאלה מלאך והתקדמתי צעד צעד במסלול הקורסים.

התחלתי ללמד במסגרת של שיעורי פילאטיס לקבוצה ובכל שיעור התחושה הייתה כמה זה עושה לי טוב וכמה נעים לקבל פידבקים חיובים מהמתאמנים. היכולת לגרום למתאמן לצאת בתחושה טובה יותר משיעור עוררה בי את הרצון והחשק להמשיך להתמיד ולחקור את עולם התנועה.

תקופת הקורונה והסגרים טרפה את הקלפים וגרמה לי לרגע לעצור ולחשוב, התחלתי לתרגל בזום ונחשפתי יותר לעולם היוגה. הרצון להעמיק וללמוד על חיבור בין גוף לנפש גרמו לי להתמיד בשיעורים יום יום.

היוגה לעומת הפילאטיס יש בה הרבה יותר רוח וזה ההבדל המהותי בעיניי. עם זאת, התחדשות וזרימה של כל מערכות הגוף דומה ביוגה ובפילאטיס. בשניהם יש חיבור לאני הפנימי רק שבפילאטיס זה פחות מדובר במהלך השיעור בקול רם אלא יותר דגש על דיוק התרגילים. בשניהם מוצא חן בעיניי מאוד שהמהות והדגש הוא על מרכז הגוף, הליבה, משם הכל מתחיל.

אני רואה בפילאטיס שיטת אימון שמשתלבת עם חיי היום יום והופכת את המטלות להיות מבוצעות בכיף ובהנאה. מטרת התרגול היא לייצר תנועות זהות לתנועות שאנו מבצעים בשגרה עם דגש על ביצוע נכון ומדויק של התנועה במטרה לקחת את הכלים שקיבלנו בשיעור וליישם אותם מחוץ לדלתות הסטודיו.

השילוב בין השיטות גרם לי להבין שאין דבר כזה נכון או לא נכון, או שאחד טוב יותר לעומת השני.

כיום אני בוחר לשלב בשיעורי תנוחות ומנחים מתוך עולם היוגה אותם אני מתאים לשימוש במיטת הפילאטיס תוך שימת דגש על העקרונות המנחים של הפילאטיס.

היציאה מעולם עקרונות הפילאטיס עזרה לי בשיפור טווחי התנועה. בעוד בפילאטיס ההגדרה היא ליצור תנועה רק עד המקום בו אנו תחת שליטה מוחלטת וזה יוביל אותנו אל עבר יציבה טובה ונכונה, ביוגה הדגש הוא על הגדלת טווחי התנועה בעזרת תרגילים המותחים את השרירים ושהייה זמן ממושך בתוך התנוחות.

בשונה מההנחיה ביוגה אני אוהב ליצור בשיעורים שלי את התחושה של מיקוד ושליטה בשרירים עיי הנחייה מדויקת שתוביל להפרדה בין קבוצות שרירים.

לצורת לימוד זאת יתרונות רבים לשליטה מלאה על הגוף ויתרון גדול גם בתקופת ההיריון ולאחר הלידה, היכולת ללמוד להפעיל את השרירים תוך הפרדה ושליטה עוזרת לשמור על הגוף חזק ויציב.

אני מאמין שחשוב לנסות ולגוון בין שיטות אימון שונות, להבין שפחות חשוב מה השיטה אלא דרך ההנחיה ואופן הביצוע של התרגול והתחושות שהתרגול מעורר בנו בין אם בזמן התרגול ולאחריו.

הכי חשוב זה לבחור את האימון שגורם לנו להרגיש טוב, כשהאימון מתאים למתאמן והוא מוצא בו הנאה, הסיכוי להתמיד בו גדל.

עומר לוי- אינסטגרם