סינטטי או טבעי?

 

האם ראוי לייצר ולמכור בגדי ספורט מחומרים סינטטיים לאימון יוגה?

בעקבות מחאת האקלים.

בגדי ספורט הם כבר חלק בלתי נפרד מעולם האופנה, ואפשר להבחין בהתכתבות ביניהם לבין עולם האופנה העילית. מותגי ספורט גדולים הרחיבו את העשייה שלהם תוך שיתוף פעולה עם מעצבי אופנה, והפכו את בגדי ספורט למוצר חובה לכל מותג הרוצה לקחת חלק בעוגה הצרכנית.

במקביל, עולם היוגה התפתח ונהיה מענף איזוטרי לענף קונבנציונלי, שלא לומר טרנדי. כל מותג ספורט מפתח קולקציה ייעודית ליוגה, לפעמים גם הסיפור השיווקי נשען על עולמות התוכן של היוגה, תוך שימוש במיטב הטכנולוגיות הטקסטיליות שפותחו עבור עולם הספורט.

השאלה הגדולה היא האם ההתייחסות לענף היוגה כענף ספורט נוסף היא נכונה?

יוגה בחלקה היא אמנם פעילות עם הגוף, אבל נקודות המוצא והתכלית שלה אינן קשורות

לעולם הספורט הנמרץ והישגי.

האם נכון לייצר וללבוש בגדי ספורט סינטטים, כאלו העשויים מפולימרים כימיים עמידים ולא נושמים, לענף שמהותו תשומת לב, רגישות והקשבה? ענף שבסיסו נבנה על הקשר בין נשימה לתנועה, בין עולמנו החיצוני לעולמנו הפנימי?

העור הפוגש את הבגד הוא גם זה שמבודד בין העולם החיצון לאיברים הפנימיים, והוא גם אחד מחמשת איברי החישה. האם להלביש עליו ״יריעת ניילון״ מעוצבת?

זהו דימויי שלכאורה נשמע מוגזם, אבל הוא נכון ומדוייק.

בדים סינטטים הם תולדה של תעשיה מעניינת, כימיה מודרנית, מרקחת של חומרים שונים לכדי חוטים המדמים סיבים טבעיים כגון משי וכותנה. מדובר בתעשייה שהביאה למהפכה צרכנית של ממש אשר יתרונותיה במחיר ובמהירות הייצור.

האם בגד המיוצר מחומר כימי וסינטטי בא בכפיפה אחת עם הבחירה בתרגול יוגה?

בגדי תרגול העשויים מפוליאסטר (כמו הדרייפיט למשל) הינם צמודים, מחטבים ומנדפי זיעה, וכנראה מקלים על רצי המרתון ולוחמי הקיקבוקסינג. אבל בשיעור יוגה הדבר עלול לחטוא למטרה.

העבודה הגופנית שנעשית ביוגה מהווה בסיס והכנה לגוף להיות מסוגל לשבת בנינוחות, להיכנס למנחים שיאפשרו מבט פנימה, לתת מקום לתשומת לב לנשימה, לאפשר הרפיית מתחים ושלווה.

כאשר יש מאמץ והגוף מזיע אין צורך לנדף. כאשר מדברים על נשימה גם העור צריך לנשום. כשהבד אטום (עשוי פוליאסטר, ניילון וכו') אין לגוף את האפשרות לנשום ולשחרר.

בהיבט המוסרי אקולוגי, בגדים סינטטים נשארים לנצח. תעשיית האופנה על מוצריה המהירים והזולים עושה שימוש בחומרים רעילים ולא מתכלים.

בדומה למאבק למען צמצום השימוש בשקיות הניילון, יש לתת את הדעת גם על טייץ ניילון מחטב אשר לאחר שיסיים את תפקידו במלתחה לא יתפרק גם בעוד מאה שנה.

 

 

קישור לוידאו מענין עם מידה נוסף על ייצור פוליאסטר – https://www.youtube.com/watch?v=fNdsOraykNI

 

 

Similar Posts

Welcome November

  חילופי העונות מזכירים לנו את הסדר הנכון של הדברים, שיש איזה מקצב פנימי שהעולם עוד מצליח לשמר. יש משהו רומנטי בציפייה לחורף: הימים המתקצרים, ההתכנסות לתוך הבתים, הציפיה לימים של גשם, לתה חם ולניחוח עוגיות. החודש אנחנו פותחות במסורת חדשה, ניוזלטר שבו נחלוק איתכן את השיחות שלנו בסטודיו. הצוות שלנו מאד מגוון, מעצבות (כמובן), […]

Made in Israel 100%

כשהקמתי את anjaly החזון שלי היה לייצר Made in Israel 100%. האפשרות לבוא למפעל ולעשות פיתוחי בדים, להגדיל ולחזק תעשייה שנכחדת התגלו מאוד מהר כחלום נאיבי על גבול הילדותי, אף אחד מהמעט מפעלים שעוד עבדו כאן לא הסכימו להביא עבורי חוטים אורגניים טבעיים. גם כשפגשתי את קובי ממפעל הסריגים בקריית גת התגובה הראשונית שלו הייתה – "אני […]